作词 : רומן גרינבלט
作曲 : רומן גרינבלט
אני מאמין בכאב הזה , בלחלץ עצמות.
נחשים מדברים אלי כשהעיניים עצומות.
החיילים שוב חותרים תחתיי , מלחשים מתרבים.
להניח ראשי על הכר , סוף תקופת השיכר, מול ספק שהיכה שורשים.

עכשיו זה זמן לבהות בדלת , ולחכות שתיפתח.
עכשיו זה לבנים ומלט , מגדל בבל רק לי ולך.

תשברי אותי , אצלי אין חופש בחלון שלי.
אז תני לי את הכל , תני לי את הכל , תני לי את הקול שלך.
תקרעי את הגרון שלך בשבילי,
ואם ניפול , ניפול על כר קטיפה גדול ,
אין גבול למה שבן אדם יכול לסבול.

רצונות כתמרות עשן, זאת תקופה של רעב,
הרי לא זאת המנגינה , שחמדתי לשווא.
ונפילה ממרומי כבודי , זה רק מכות יבשות.
לקחת רגליי למקום בו המלך עירום ומולךעל עיוורים וזונות.

כי עכשיו זה זמן לבהות בדלת , ולחכות רק למעט.
עכשיו כחול הופך לתכלת , מגדל בבל נשרף לאט לאט.

תשברי אותי , אצלי אין חופש בחלון שלי.
אז תני לי את הכל , תני לי את הכל , תני לי את הקול שלך.
תקרעי את הגרון שלך בשבילי.