作词 : דליה שושן
作曲 : דליה שושן
לפעמים אני שוכחת לנשום
כמו מתחת מים
לא, אני אומרת לעצמי,
סיפורי המלחים
הזיכרון האנושי
הם כלום, רק צל של פחד
מה שהים לוקח
ניתן לו מרצון.

ולא כולם ראויים להיאהב
אבל כולם ראויים להיראות.
שעין של אחר תתעכב עליהם
ולרגע יהיו נחשקים עד כלות.