|
作词 : מאיר אריאל |
|
作曲 : מאיר אריאל |
|
היה פעם גבר אימתן ואפלול |
|
בעין שמאלו צמח לו תבלול |
|
ושני משושים לו דוגמת השבלול |
|
וראש משושה מיובל וחלול |
|
ושמו אולבבו |
|
הלך אולבבו לקצור בשדה |
|
לשם על קביים היה מדדה |
|
במקום אצבעות ימינו יש אנקול |
|
אך לא התאונן, לא השמיע הוא קול |
|
אלם היה אולבבו |
|
וכך בשדה נערמו גל אל גל |
|
לפתע פתאום נשבר המגל |
|
אך לא התבלבל אולבבו הנ"ל |
|
קצץ באנקול עלעל לעלעל |
|
מוזר היה אולבבו |
|
ולילה ירד, אך הוא עוד קצר |
|
תנים יללו, נסר צרצר |
|
האיר לו ירח גדול וחוור |
|
שאין בו כל צורך, כי בבו עיוור |
|
הו ביש גדה אולבבו |
|
ירדה שעת חצות רוחצת בטל... |
|
שעה של נסים, שעה של מזל |
|
אותה עת קטם אולבבו עלעל |
|
שפתע הפך ויהי לתלתל |
|
ולא הבין אולבבו |
|
תלתל לתלתל, קווצות, מחלפות |
|
והנה לפניו בנות יער יפות |
|
ובבו הרגיש איך מומיו נמסים |
|
ואיך הוא הופך לגבר מקסים |
|
תמה לו אולבבו |
|
אמרו הבנות תוך דיצה ולצון, |
|
ראה גם ראה כוחו של רצון |
|
חייך אולבבו כפרסלי אלויס. |
|
אשרי היכול את מומיו להביס |
|
סחתיין עליך אולבבו! |
|
שלח את ידיו לאחוז, אך פתאום |
|
נגוזו כולן, כי צץ שחר אדום |
|
ושוב הקביים ושוב האנקול |
|
ושוב התבלול ושוב ללא קול |
|
כן שוב אותו אולבבו |
|
לא שרתי זאת סתם, זהו שיר חינוכי |
|
מחקנה, בנות, את החיוכים |
|
את זה סיפורי אם תזכורנה תמיד |
|
שוב לא תשתמשנה בתאלידומיד |
|
ולא יהיו אולבבויז... |
