|
作词 : עודד ישראל |
|
作曲 : עודד ישראל |
|
אנחנו חיילי המלחמה האחרונה. מחזיקים את הראש, מעל המים. |
|
לא נותר בנו כוח, לא נותרה גם ברירה. מתקדמים אל החוף, חותרים בידיים. |
|
עשב לעשב שיר לילה לוחש, ושירת הבריאה פורשת כנפיים. |
|
הם יצליחו בסוף, בידם הבחירה, על כנפי נשרים הוא ירד משמים. |
|
דור דור דורשיו, דור דור חטאיו... |
|
המלמד ידי לקרב, ילמד אותי כאן ועכשיו. |
|
ונגן לי ניגון שירפא לנפשי, עצום את עיני, חבוש את ראשי. |
|
פריטתך מדויקת, הצליל מכוון, ההיכל מתמלא געגוע לזמן. |
|
הזמן שנשכח ועתיד לחזור, עוד חוזר הניגון ומדליק את האור, |
|
והאור משכח את כל הפחדים ומאיר פני המלך של כל המלכים. |
|
אז אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה. |
|
גם עבד לך זעק שתיקתך הרועמת הננה. |
|
ואכתוב עוד שורה באותה נשימה, רגע לפני שאגמור את שירך, |
|
את ברכת החמה שתחזור למקומה , נברך ברוב עם עת נחוג את חגיך. |
|
בשבת הגדול יבשר קול התור , וניגון הבשורה ימלא את ארצך, |
|
אז נתקע בשופר לחיי המחר, נעלה ברננה לעיר קודשיך... |
|
כי ממך החכמה , ומפיך תבונה, גל עיני ואביטה נפלאות תורתך, |
|
טוב ומיטיב , הידרש לכל, ברוך שמך , למדני חוקיך. |