|
作词 : ניני מדר |
|
作曲 : יונתן טל |
|
ואולי פליקס חושב שאני לא קיימת |
|
את שואלת אותי |
|
מתקשרת, מחפשת חיזוק |
|
כי רק אני חבר ילדות |
|
כבר מכיר את הלב הסדוק |
|
וכשאני מזכיר לך כמה הוא אוהב |
|
את מיד נרגעת, וזה מקהה את הכאב |
|
ופליקס לא הולך, הוא שוכב לצידך |
|
להיות מעונה לא אומר שאת קדושה |
|
זה רק אומר שפחד גדול, את סוחבת |
|
אז תבלעי את הרוק אולי תגלי שאת יכולה |
|
להיות יותר אמיצה, יותר ממה שאת חושבת |
|
ופליקס הוא מרגיש שאת מתרחקת, נעלמת |
|
מנסה להסתיר פצע חשוף |
|
לא נותנת לגעת, שוב לאבד שליטה בגוף |
|
וכשאת מתפשטת, מסתכלת במראה |
|
את לא מסוגלת |
|
עושה את עצמך לא רואה |
|
זה תיכף נגמר ופליקס נשאר |
|
להיות מעונה לא אומר שאת קדושה |
|
זה רק אומר שויתרת על הכול ושוב את עוזבת |
|
אז תבלעי את הרוק אולי תגלי שבפעימות |
|
את נלחמת פחות, יותר מאוהבת |
|
ופליקס מביט דרך סדק של אור |
|
הוא מאמין שיש לו כוח לשמור |
|
עליך ועל מה ששורף לך לזכור |
|
אם את שומעת אותי עכשיו |
|
תקשיבי תקשיבי תקשיבי |
|
כי הרבה זמן עבר |
|
תתני לו להיות מאושר |
