|
作词 : זיו טל |
|
作曲 : אלון רנצר |
|
לא מפחד מעטלף |
|
הוא מתקרב |
|
מנסה ללטף |
|
הוא מתעופף הכנף שלו שבורה |
|
הוא מטפטף דם לתוך האגם |
|
ופתאום כל הבתולות ים מתעוררות משנתן |
|
הן מביטות עלינו ואני עוצר שם |
|
הוא משתתק גם |
|
הן מתחילות לשיר |
|
תן מילל במרחק |
|
והסיכוי לצאת מכאן מתרחק אבל לאן? |
|
קר לי וחשוך |
|
וזה בכלל לא חשוב |
|
כשהריכוז שנשאר |
|
מתפזר במרחק |
|
נכנס לשחות אבל המים שחורים |
|
הנימפות מלטפות לי את האזורים הארוגניים |
|
זה הצלילים הכי צורמים |
|
אני מזמן כבר לא מודע |
|
הפה פעור לרווחה רוצה להתמסר |
|
קושר את הלשון שלי לשלה |
|
פתאום זה מתמסמר היא מפרישה בתוכי דיו |
|
אני מחליט לוותר ושוקע |
|
מכאן זה לא יכול להשתפר אני יודע |